הפרשה הקודמת מסתיימת כאשר יעקב ובניו יורדים לארץ מצרים מתקבלים בכבוד גדול חיים בשקט ושלווה עם השנים יעקב ויוסף נפטרים מן העולם ובני ישראל מתחילים להתרבות בארץ גושן.
לאחר תקופה שכל בני משפחתו של יעקב נפטרים מתמנה במצרים מלך חדש "שלא ידע את יוסף", הוא רואה שבני ישראל מתרבים ומתחיל לחשוש שהם ישתלטו על ארץ מצרים והוא הופך את בני ישראל לעבדים במצרים ומעביד אותם בעבודות פרך.
כאשר פרעה רואה שבני ישראל ממשכים להתרבות והעבודה הקשה אינה מונעת מהם זאת הוא גוזר גזרה שכל המיילדות העבריות יהרגו את התינוקות ממן זכר, בפועל זה לא קורה, (הנשים כאן אמיצות ולא מבצעות לוקחות סיכון ) אז הוא מבקש להשליך את הבנים הזכרים לייאור.
ביום מן הימים יוכבד יולדת בן והיא מסתירה אותו במשך 3 חודשים כאשר לא יכלה יותר להסתיר אותו היא בונה תיבת גומה ושמה את בנה בתיבה ושולחת את התיבה במים. (גם יוכבד אמיצה ולוקחת סיכון ועושה מעשה אסור )
בת פרעה והמשרתות שלה הלכו לרחוץ בייאור – אומרים שהיא התגיירה והלכה לעשות טבילה ובדיוק רואה את התיבה מבקשת מהמשרתות שלה שיביאו לה את התיבה ובפנים רואה תינוק, היא מבינה מיד שמדובר בבן של העבריים, היא מחליטה לאמץ אותו, (בת פערה עושה מעשה אמיץ מאמצת את בן העבריים) מרים (אף היא אמיצה, עוקבת אחרי התיבה וכשראתה שהתיבה נלקחה על ידי בת פרעה היא ניגשת ומציעה לה אם עבריה מינקת גם היא לקחה סיכון ) שעוקבת אחרי עלילות התיבה פונה אליה ואומרת לה שיש מישהי שתוכל להניק את הילד, היא מיד מביאה אותו ליוכבד שמניקה אותו וכשהוא גדל הוא חוזר לגדול בארמון פרעה כנכד של פרעה.
בת פרעה מחליטה לקרוא לילד משה, כי משתה אותו מהמים, כשמשה גדל הוא יוצא לראות את עמו ורואה את סבלם, ביום מן הימים הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי הוא מחליט להרוג את המצרי ולטמון באדמה אך למחרת מתברר לו שמישהו ראה את זה והוא מחליט לברוח מהארמון.
הוא מגיע למדיין רואה שבנות יתרו באות להשקות את הצאן ויש רועי צאן שמגרשים אותם, משה רואה זאת ועוזר להן, יתרו שומע את הסיפור ומבקש שיביאו את משה, יתרו משיא את משה לביתו ציפורה.
משה רועה צאן עובד במרעה של יתרו, יום מן הימים הוא רואה סנה בוער וקול של אלוקים נגלה אליו הוא מבין שיש בידיו שליחות להוציא את בני ישראל ממצרים אך הוא לא סומך על עצמו ופוחד שלא יצליח במשימה.
בורא עולם מראה לו כמה ניסים ומבקש ממנו להשתמש בניסים אלה במידה ובני ישראל לא יאמינו לו, הם באמת לא מאמינים למשה, הוא ואהרון ניגשים לפרעה כדי לדבר איתו על שחרור בני ישראל.
פרעה לא רק שלא שולח את בני ישראל הוא גם מקשיח את עמדתו כלפי בני ישראל ומכביד עליהם את העבודה הקשה, מבטל להם את יום השבת, בני ישראל באים בטענות למשה ואומרים לו שבגללם פרעה מעביד אותם קשה יותר.
משה לא יכול לראות עוד את סבלו של העם פונה בתפילה לבורא עולם ושואל מדוע נשלח להוציא את העם כי עכשיו מצבם הוחמר, והתשובה שהוא מקבל שמעכשיו מצב של פרעה ומצרים יהיה קשה הוא עומד להכות אותם במכות קשות מאוד.
כך מסתיימת הפרשה...
מה אנו למדים מתוך הפרשה:
בפרשה זו אנו רואים כיצד הנשים לוקחות את העניינים לידיים ועושות מעשים אמיצים שבעצם המעשים שלהן הן מביאות לכך שבני ישראל יגאלו ממצרים, כל אחת עושה מעשה אחד ביחד זה נותן כוח ויכולת לפרוץ גבולות.
אנו יודעים שבחיים יש לנו תקופות של עליות ותקופות של ירידות, בתקופות של עליות כולם נמצאים סביבנו, בתקופות של ירידות לא תמיד נמצא את האנשים סביבנו, יש נטייה כזאת " פתאום לשכוח אותנו"
דבר נוסף שאני רואה שלעיתים לקחת סיכון כמה שזה נשמע / מרגיש לא פשוט וגורם לנו לחשוב פעמים רבות האם לקחת את הסיכון או אנו מבינים מתוך הפרשה שכל אחת ואחת מהנשים שלקחה סיכון בעצם קידמה את המטרה הסופית שהיא " יציאת מצרים".
כל אחד בזמן מסוים בחיים מרגיש שהוא במצרים ומחפש את הרגע המתאים לצאת ממצרים מתוך הכבלים שעוצרים אותו.
המוח שלנו כשהוא מרגיש שאנו רוצים לעשות שינוי מייד יש התנגדות לכן יש לעשות תהליך שלוקח זמן וזה לא קורה ביום אחד, כאשר עושים צעדים קטנים ומצליחים בהם מרגישים את השינוי קורה אנו מקבלים כוחות לפעול ולהמשיך הלאה.
אני יודעת מניסיון שלי שדברים לא קורים ביום אחד וכאשר החלטתי לעשות שינוי ולצאת לעצמאות זה דרש ממני המון אומץ ולהתמסר לתהליך.
אז אם את רוצה לעשות שינוי, אם את במשבר או במקום שאת מרגישה קשיים ואת לבד את מוזמנת לפנות אלי ביחד אוכל לעזור לך להגיע למטרה.
מירי סגל
מלווה נשים – ממשבר לצמיחה ביחד נייצר מציאות רצויה.
072-2149357