הרבה אנשים משתמשים במושג הרס עצמי.
מישהו חשב פעם מה אומר המושג הזה? מה הוא בעצם אומר?
האם באמת מישהו אי פעם רצה להרוס לעצמו?
האם מישהו באמת לא רוצה שיהיה לו טוב והורס לעצמו בכוונה?
אז התשובה היא לא!
אף אחד לא רוצה להרוס לעצמו.
הרס עצמי לפי שיטת הטיפול "NYE" אתה אני עובדת אומר כך:
הרס עצמי = הרס המציאות הקיימת בחיי כשהיא לא מגיעה מתוך עצמי (עצמי=הרצון הנשמתי שלי, מתוך המהות שלי, מתוך מה שמתאים לי באמת) אלא המציאות הקיימת מגיעה מתוך זה שמישהו החליט שאני חייב או צריך (חברה, הורים, בוסים וכו' או אפילו אני).
אני אתן דוגמא דרך תיאור מקרה מהקליניקה שלי:
מטופלת שלי שכבר עברה תהליך מאוד משמעותי עם עצמה והיום היא כבר הרבה יותר חיה את עצמה, מחוברת לעצמה וקשובה לעצמה ולמה שמתאים לה מתוכה התחילה תהליך דיאטה מאוד קפדני ומסודר.
היא כבר כמה חודשים בדיאטה הזאת, והיא ירדה המון במשקל.
עכשיו יש עניין בדיאטה הזאת שכל יום סופרים יום שמצליחים לעמוד בתפריט ממש כמו שצריך ואם לא עומדים ויש נפילה מתחילים לספור מחדש.
בפעם האחרונה שהיא הגיעה אלי לטיפול היא אמרה לי "אלינור, אני לא יודעת מה קורה לי, פתאום בשבוע האחרון יש לי המון נפילות, אני מוצאת את עצמי יושבת ואוכלת מול הטלוויזיה יותר ממה שאני צריכה.
"לפעמים אני מרגישה שאין לי סבלנות לאכול"..
אמרתי לה שתסביר והיא אמרה כך, "יש שעות קבועות שאני צריכה לאכול בהם ויש זמן מסוים לכל מנה שאני צריכה ללעוס ולאכול ולפעמים אין לי סבלנות לאכול בדיוק בזמן שצריך אבל אני חייבת."
"אני לא יודעת מה קורה לי, אני הורסת לעצמי."
כשהתבוננו לעומק הדברים שהיא אמרה ושעלו התבררו כמה דברים שהדבר הכי חשוב זה שהיא ממש לא הורסת לעצמה לא בכוונה ולא במודע לפחות, בלא מודע היא אפילו מנסה לעזור לעצמה, ומה הכוונה..
אותה מטופלת בעבר הייתה מאוד נשלטת ע"י העולם ומה שהוא אומר שצריך או חייב כי ככה זה יותר שווה, כי ככה יסתכלו עליה יותר ויעריכו יותר ויאהבו יותר, לפי הגדרות וסטנדרטים שהעולם והחברה קבעו ואז היא עברה לשלב בו היא החליטה לעשות מרד כביכול נגד העולם והתרחקה ממנו, מהאנשים, מפעילויות וכדומה כדי לא להיפגע, ככה היא הגיעה אלי מלכתחילה.
כיום אחרי תהליך שעשינו היא הרבה יותר מחוברת לעצמה, יודעת מה נכון לה, מה מתאים לה אבל לפעמים עדיין יש מעידות של ההכרה שכאילו לוקחת אותנו למוכר והידוע.
ומה שקרה לה לפני המפגש האחרון היה שהיא נסחפה עם האוכל מעבר למה שצריך וחייב לפי תוכנית הדיאטה מבלי להקשיב רגע למה נכון לה בתוך המסגרת של הדיאטה.
זה לא אומר לעזוב את הדיאטה ולהפסיק, אבל בכל מסגרת שאנחנו נמצאים בה אנחנו יכולים להביא אותנו, את מה שמתאים ונכון לנו לאותה מסגרת ולא לקחת את המסגרת כמו שהיא ופשוט להלביש עלינו ואם המסגרת כמו שהיא קטנה עלינו, כמו חליפה שקטנה למידה שלנו?
אז שאלתי אות המטופלת שלי: מה היה קורה אם היא לרגע הייתה יותר קשובה לעצמה?
מה היה קורה אם במקום לאכול את המנה בחצי שעה כמו שהם אומרים לפי הדיאטה אז היא הייתה אוכלת אותה בשעה או ב- 10 דקות לפי מה שמתאים לגוף שלה ולה באותו הרגע?
אם זה הרגיש לה כבד לאכול את כל המנה בזמן המדובר אז אולי יש אפשרות נוספת למשל: לחלק את המנה לפעמיים ולאכול בהפרש זמן מסוים לפי הלו"ז שלה?
כשאנחנו הולכים לפי מה שצריך או חייב כביכול אנחנו מאבדים את ההקשבה למה נכון לנו.
אנחנו מחייבים את עצמנו ואז מרגישים לחץ ופאניקה ואז מה שאנחנו עושים זה כביכול לעשות דווקא וכאילו להרוס לעצמנו.
במקרה של המטופלת שלי היא בעצם אכלה יותר ממה שצריך ועשתה לעצמה כביכול דווקא אבל זה לא כדי להרוס לעצמה אלא להפך היא רצתה להמשיך להיות אותנטית ולא ללכת לפי מה שצריך וחייב אז בלא במודע היא עשתה דווקא והרסה את הדיאטה אבל אם היא לרגע הייתה נותנת לתחושה שלה יותר מקום לגבי כמה לאכול ומתי, בעצם להיות גמישה לפי מה שמתאים ונכון לה בתוך המסגרת היא כבר לא הייתה רוצה "להרוס לעצמה" אלא הייתה ממשיכה את הדיאטה עם הטאצ' שלה ולא הייתה מרגישה רע ולא הייתה מרגישה לחץ.
כמובן שעשינו על זה עבודה ועצם ההבנה ועצם החיבור לאותנטית שהיא מתוכה ולהקשבה שלה לעצמה פתרו את הבעיה.
ותחשבו על זה...
אלינור לוי- מטפלת רגשית ורפלקסולוגית.
מלווה תהליכי ריפוי ויציאה ממצבי משבר.
טל' להתקשרות 072-2149331