היום היה היום האחרון של רוב האנשים בקבוצה שלנו בחברת התוכנה בה אני עובדת. 105 אנשים שפוטרו כי המוצר נסגר. בהדרגה כולם הולכים הביתה ואחרי שבוע של מסיבות פרידה וימי כיף ואחרי חודשיים שכלם התראיינו בקצב והרוב כבר סגרו עבודות חדשות דף מסתיים ודף חדש נפתח. מדהים כמה דבר יכול להיות גדול ומשמעותי לרגע אחד ורגע אחר סגור. עד הרגע שבו הוחלט לקצץ גם את המוצר שלנו (כחלק מגל קיצוצים גדול בהרבה) עבדנו בשיא המרץ היינו בטירוף לממש את החלומות הנוכחיים ואז ברגע הכול נעצר. מ200 קמש ל0. מדהים לראות איך רגע אחרי ההלם, כל אחד לוקח את השינוי למקום אחר וכמה לפעמים זה ממש לא רע להכניס קצת אוויר ותנועה למקום ולהגיד לאנשים פירשו כנפיים ועופו כי הנטייה של רוב בני האדם היא להשאר איפה שנוח וכשמזיזים את הגבינה פתאום מתחילים לחשוב שוב ולהתרגש ולהפתח ודברים חדשים קורים, אוויר חדש נכנס.
אז אני עוד בעבודה לכמה חודשים ואז אסיים גם את חלקי שם אבל זה יש תחושה של סוף באוויר.
12 שנה בהייטק, 7 שנים מתוכם בHP, רצף של הגשמת חלומות ניהוליים,
מלא אנשים נפלאים שפגשתי בדרך וחלקם נכנסו לי עמוק ללב וישארו איתי גם ביום שאחרי
ודרך חדשה שנפרסת לפני כעצמאית עוד רק מתגלה ואני מתגלה יחד איתה...
"חיים שלמים בתוך נייר עיתון" אמרו טיפקסט, במקרה הזה אלו היו חיים שלמים בתוך הקיוב שנפתחים היום למקומות חדשים. "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" אמר דר סוס ואני מגלה אותם בהשראת סיפרו.