השבוע קמתי בבוקר ומיד הושטתי יד למצוא את המשקפיים שלי, ברור! יש לי מספר גבוה, בלי המשקפיים אני פשוט לא רואה כלום. ואז חשבתי על זה, איך יכול להיות שזה כל כך ברור לכלנו אבל באותה נשימה לכלנו יש תקופות שאנחנו מסתובבים בעולם כעיוורים, רואים מטושטש, מרגישים מטושטש, לא מצליחים ממש לראות אותנו או את מטרת החיים שלשמה באנו. למה אנחנו קמים בבוקר לעבודה הספציפית הזו? למה אנחנו נשארים עם בן או בת הזוג? עד כמה אנחנו באמת משפיעים על הילדים שלנו כפי שהיינו רוצים?
עד כמה אנחנו רואים אותם? עד כמה אנחנו ממש רואים אותנו? ועד כמה החיים שלנו בהירים וחדים וממש מבטאים את מי שאנחנו באמת... תכלס המשקפים חשובות ממש כי העיניים רואות את החוץ אבל החוץ הוא רק תוצר של מה שקורה בפנים, אז מה הסטטוס של המשקפיים הפנימיות שלכם? ועד כמה אתם דואגים לראות חד גם אתכם ולא רק את העולם שהוא בכל מקרה תוצר שלכם בחייכם?