כמה פעמים שאלתם את עצמכם מה אני עושה לא בסדר? למה ההורות נהייתה כל כך מורכבת?
מה התפקיד שלנו בתור הורים?
פעם חשבתי שלהיות אמא זה אומר לפתח את הבנות שלי. לטפח ולפתח. ללמד, להעשיר, לשכלל את המיומנויות תקשורת ולטפח את היכולת לבחור בתבונה חוגים, חברים ולהתמודד טוב יותר עם החיים.
היום, אחרי כמה שנים טובות של הורות בגישת NYE, אני מבינה שהתפקיד שלי הוא לא להפריע. התפקיד שלנו כהורים אינו לטפח או לפתח דבר אלא רק להיות קרקע עבור ילדנו שתאפשר להם (ולנו) לגלות מי הם באמת, עם מינימום הגדרות וציפיות והרבה סקרנות ואהבה והדרך הכי טובה למלא את התפקיד החשוב הזה כהורים היא לאפשר לילד שבנו את אותו הדבר. לאפשר לנו להכיר אותנו באמת.
אתן דוגמא אישית...
בתי הגדולה, ילדה ג'ינג'ית פקחית ומיוחדת עם קושי בקשב וריכוז, לומדת כעת בכתה גימל. שלוש שנים שאנחנו הולכים לאסיפות הורים וכל אסיפה המורה שואלת משהו שבתי רוצה לשתף על ופעם אחר פעם היא בוחרת לשתף שהיא מעולה בחשבון. המורה תמיד מופתעת שכן חשבון כלל עד ממש לא מזמן לא היה קל לבתי (או כך עד לא מזמן היה נראה על פני השטח). אני ואביה תמיד מקשיבים לדבריה ותוהים ביננו לבין עצמנו כיצד ייתכן הדבר. האם בתנו הכל כך חכמה וחדה כל כך מנותקת בהבנת המציאות או שמא אנחנו אלו שמנותקים?
בכיתה א כשאמרה הגדולה שלנו את המשפט, נענו בחוסר נוחות בכסא וניסינו לחדד לה שחשבון דורש עבודה רבה ובלי לומר בעצם העברנו לה מסר שהיא טועה. חבל, כי מי שטעה זה אנחנו.
מכירים את המלחמות שיש לנו כהורים עם הילדים שילמדו? שילכו למורה פרטי? שיכינו שיעורים? שישארו בקצב? אנחנו נלחמים כל כך הרבה ולעתים נראה שמרוב מלחמות לא נשאר מקום לשום דבר אחר. ומצד שני מה נעשה? נרים ידיים? ניתן לילד להכשל?
כל כיתה א ומחצית מכיתה ב שלחנו אותה למורה פרטית בחשבון, נאבקנו שתלך שיעור, המורה נאבקה איתה לאורך כל השעה ומכל כך הרבה מאמץ יצא כל כך מעט, ואז קלטנו שלמידה מתרחשת כל החיים והבנו שהקושי של הבת שלנו אינו בחשבון או בשפה הוא באיזו התנגדות שקיימת ללמידה, באיזה מנגנון השרדותי שקיים בה שכביכול שומר עליה בחיים אבל בפועל שומר עליה מאוד מוגבלת באפשרות שלה להיות.
בזכות שיטת NYE הבנו שהחיים הם לא מלחמה ושאם אנחנו לא מוכנים להלחם יותר אז לא ייתכן שנדרוש זאת מבתנו. עצרנו והתבוננו.
הבנו שאם לבת המדהימה שלנו יש כל כך התנגדות ללמידה אולי שווה שנבין למה ונטפל בשורש? התחלנו לעבוד איתה בשיטת הטיפול המדהימה של NYE וגילינו שהילדה מתנגדת ללמידה כי בתוכה היא חשה שהיא סוד. המוח שלה יצירתי ועשיר, דבר המאפיין מאוד במיוחד ילדי קשב וריכוז אך נכון גם לכל כך הרבה ילדים ואנשים בכלל. הבנו שכל הנסיונות של מערכת החינוך ושלנו "ליישר אותה" גרמו לה להבין שהיא כנראה לא בסדר ואם יש לתקן אותה אז כדאי שתלחם כדי שלא יגלו שהיא "לא מספיק".
חשבנו שאנחנו הורים נהדרים, משקיעים, דואגים. בזכות NYE גילינו על שעד כה בעצם הגדלנו את הפער החשוב ביותר בין מי שהיא באמת ומי שהיא מרגישה שמותר לה להיות וכך השגנו את התוצאה ההפוכה של ילדה שהפכה ליותר ויותר עקשנית ו"קשה".
בעקבות השינוי בגישה שלנו הפסקנו להלחם והתחלנו להתחבר. כחלק מהשינוי הגדולה שלנו החלה ללכת למישהי מדהימה שלימדה אותה אסטרטגיות למידה ויותר מכך לימדה אותה ואותנו להכיר את המוח המדהים והיצירתי שלה. מילדה שנלחמת בכל למידה נפתחה למולנו ילדה מלאת בטחון, אחראית ללמידה שלה, עם חדווה וסקרנות. אנחנו הפסקנו לנסות לתקן את הילדה ועברנו לגלות יחד איתה מי היא באמת..
השנה כשהגדולה שלנו אמרה באסיפת ההורים שהיא מעולה בחשבון חייכנו. היינו גאים בה שהיא כבר חיה תחושה פנימית ולא רק ידיעה ממה שיש בחוץ והיא יודעת שגם אם העולם עוד לא גילה בחוץ שהיא מדהימה בחשבון היא כבר מראש יודעת את זה מבפנים ולא זקוקה לאישרור. התוצאות בחוץ לא איחרו לבוא אבל בעיננו המרגש היה היכולת שלה לראות את הניצן שבפנים ללא הצורך להוכיח את קיומו בחוץ ומתוך הקיימות והבטחון ללא תנאי לאפשר לו לצמוח ולהתגלות...
אנחנו שלפני כמה שנים היינו הורים שצריכים לטפח ולפתח וליישר את הבת שלנו ש"לא מבינה" נפתחים כל הזמן ללהיות הורים שלא מטפחים דבר, רק מאפשרים לכל החיבור המדהים שכבר יש לבנות שלנו לקרות בתוכן ולהתחבר לעולם בלי להפריע, תוך שאנחנו מסוגלים להקשיב רחב יותר ממה שהמציאות הפיסית הצרה מאפשרת כרגע לראות.
וכך אנו מגדלים בנות שלא יגיבו לעולם הקיים אלא ייצרו עולם ראשית בתוכן ושנית החוצה מתוכן כי הן כבר לא יצטרכו להסתפק בלחיות את מה שחמשת החושים רואים, הן כבר גדלות לעולם בהן הן יוצרות את מה שמחר החושים יראו וישמעו.
אז להיות אמא היום בשבילי, זה לא להניח שמה שהעיניים רואות והאזניים שומעות זו המציאות אלא להבין שזה רק חלק קטן מהמציאות שכרגע נגלה לעולם ולהסכים לראות מעבר, להרגיש את מה שיש בכל אחד מאיתנו בפנים ולדעת שגם הצמח מתחיל כשהוא גדל מתחת לאדמה מגרגיר קטן שמקבל דישון מהאדמה ומים וגם אם איננו נראה עדיין הוא לגמרי לגמרי קיים.
אילו תועלות כהורים תקבלו בטיפול בשיטת חיבורים NYE?
במפגש חיבורים בשיטת NYE נוכל לקחת מצבי הורות מחיי היום יום ולהפסיק להגיב אליהם, ובמקום להבין מה הם מספרים לנו על מצב ההשרדות שלנו ושל הילד שלנו ואיך לעבור ממגיבים ליוצרים.
נוכל לגדל את הילדים שלנו להיות האנשים שהיינו מייחלים שיהיו! סקרנים, עצמאים, בטוחים בעצמם. ברור לכלנו שזה האדם שהיינו רוצים שהילד שלנו יגדל להיות ועדיין כל כך הרבה פעמים אנחנו עושים בדיוק ההפך, מורידים את הילדים, מיישירם אותם, מכריחים אותם להקשיב וכועסים כשהם נלחמים בנו ובעולם.
יש המון כלים היום איך להגיב להתנהגויות של הילדים שלנו באופן שיחזק התנהגויות טובות אבל מה עם כל ההגדרות יסוד שלנו לא בהכרח נכונות?
מה אם ילד "מניפולטיבי" הוא בעצם ילד שלא מרגיש את עצמו, לא רואה את עצמו וחש שלא רואים אותו? אז הוא מייצר סדק דרכו הוא יראה לו, לעולם ולהוריו? מה אם במקום להכחיד ולהגיב להתנהגות המניפולטיבית נבין איך לאפשר לו להרגיש שהוא רואה אותו ואיך לראות אותנו ומתוך כך אותו ואז לא יהיה לילד שלנו עוד צורך "לתחמן" אותנו?
רוצים להפוך מהורים מגיבים ששורדים במלחמת ההורות המתישה להורים שיוצרים מציאות משפחתית רחבה שמאפשרת גילוי והנאה של כל אחד מבני המשפחה ושל כלם יחד?
אתם מוזמנים לפנות אלי ולתאם סשן חיבורים שיכניס הרמוניה, ביטחון וכייף לבית.
באהבה, ענת קיסל.