למה לפעמים כל כך קשה לנו לבחור?

כמה פעמים מצאתם את עצמכם מתקשים לבחור? 

 

האם לקחת הצעת עבודה שנשמעת טובה אבל יש בנו את התהייה אם היינו יכולים להשיג משהו יותר טוב? 
 

האם להחליף רכב? האם להחליף דירה? כשמשהו בנו רוצה שינוי אבל לא בטוח שהמאמץ שווה את התוצאה.
 

איזה תחום ללמוד ומה לבחור כמקצוע?כמה קשה להחליט כשנמצאים בתחילת הדרך ותכלס גם בהמשכה... 
 

האם להביא עוד ילד שלישי או להסתפק בשניים? האם להתעקש עם הילד שלנו או לוותר? האם להתערב? 

 

החיים מלאי צמתים קטנים וגדולים בהם מצפים מאיתנו להחליט. להיות מבוגרים אחראים ולבחור מה נכון עבורנו או עבור הילדים שלנו ולהתקדם עם ההחלטה שלנו. ובמצבים הללו פעמים רבים אנחנו חוזרים להיות ילדים אבודים שמתים מפחד שמא לא נקבל את ההחלטה הנכונה. לעתים ההחלטה הנכונה דורשת מאיתנו "אומץ" שאנחנו לא בטוחים שיש לנו, לעתים הפחדים שבתוכנו ושאחרים מעלים לנו משתלטים עלינו ואנחנו מעדיפים לא לנוע ובלבד שלא נסתכן. 
 

מרצה שפעם היה לי בתואר השני בMBA אמר לנו שאנשים ככלל הם "שונאי שינוי" וגם אם יטפטפו עליהם מים הם לא יזוזו עד... שהמים יהיו רותחים. האם אנחנו רוצים לחיות חיים בהם אנחנו מונעים מפחד משינוי וזזים רק כשהמים רותחים? מצד שני לא נרצה גם לזוז רק כדי לודא שיש שינוי ויש תנועה ואנחנו חיים. לעתים אנשים זזים רק כדי להתעורר, להרגיש משהו, מקבלים החלטה כי נמאס וזזים ואז החוץ משתנה אבל משהו בפנים נשאר אותו דבר או אפילו אבוד יותר כי גם כששינינו את החוץ הפנים נותר כשהיה. 
 

כמי שלאחרונה עוברת שינויים רבים בעצמי ונמצאת בחברת תוכנה שעוברת שינויים רבים אני חשופה לשיחות רבות בנושא שינוי ואשמח לשתף אתכם מעט בתובנות שעלו לי מתוכן. 
 

כשאנשים שומעים שפתחתי קליניקה ואני עושה סשנים של חיבורים עם אנשים לגבי נושאי החיים השונים ובעיקר לגבי האפשרות של כל אדם לחיות חיים מחוברים יותר בעיקר לעצמו ומתוך כך לעולם, רובם מיד אומרים לי כמה זה מתאים לי וכמה זה בעצם בהרבה מובנים מה שתמיד עשיתי לאורך השנים גם כשלמדתי אימון וגם כמנהלת וכמובן בקורסים ובהליכי מנטורינג שעשיתי עם אנשים רבים בשנים האחרונות בהיי טק ובכלל. ועדיין הצעד של לבחור בכך כמקצוע והבחירה לוותר על המון ודאות בתפקידי היום כמנהלת קבוצת תוכנה עם משכורת מעולה ואינסוף הצעות עבודה מכל כיוון ואופק התקדמות ברור מעוררת באנשים רגש ומה שמתעורר בהם נוגע בי וההתבוננת היכן זה נוגע בי מלמדת אותי הרבה עלי ועל החיים.. 
 

רוב האנשים להפתעתי כששומעים על השינוי מגיעים אלי לשתף אותי בחלומות שלהם, במחשבות שלהם על משמעות ועל החיים, כאילו משהו בצעד שלי מאפשר להם לחשוף את מה שנמצא עמוק בתוכם ומוחזק שם. זה מרגש אותי לשמוע את השיתופים של אנשים כה רבים שפונים אלי. האפשרות של אדם לחלוק עם עוד מישהו את מה שמרגש אותו ומה שהוא תמיד חלם לעשות או מה עוד היה רוצה להגשים היא מרתקת, והאפשרות לחדד עם אותם אנשים בשיתופם את ההתבוננות לא רק מה החלומות שלהם אלא מי הם החולמים היא המתנה שלי אליהם חזרה על הבחירה שלהם לשתף אותי כי החלום כחלום אינו מעניין כמו הגילוי מי אני החולם? מה זה מספר לי עלי? מה בחלום הזה מאפשר לי להביא עוד ממני? והאם זה אפשרי שאהיה יותר מי שאני עצמי בכל מקרה ללא קשר לחלום כבר עכשיו ברגע זה? 
 

יש אנשים אחרים שהמומים לא ממש מסוגלים לעכל איך אדם יכול לעשות בחירה כל כך לא רציונלית. טוב נו, אחרי הכל זו אשליית ההכרה, שרק מה שנגלה לעין קיים אז איך ייתכן שאדם רציונלי וחכם כמוני יבחר בדבר שכביכול עוד לא קיים (הקליניקה צעירה בימיה) על פני דבר גדול קיים ונוכח (קריירה מרשימה של 12 שנה בהייטק ותפקיד ניהולי בכיר). גם לי יש רגעים שההכרה שלי משתלטת ואני תוהה האם כל זה אינו אלא הזיה אחת גדולה, אבל רוב הזמן אני כבר יודעת שהנסתר רב על הגלוי ושהמציאות קיימת עוד הרבה לפני שהיא נגלית. חשבו על העץ, כמה שורשים הוא יוצר באדמה עוד לפני שהוא נגלה החוצה וגם כשנגלה הוא בתחילה עץ קטן ואז גדל ולאורך כל הדרך הוא אינו מפקפק בהיותו עץ. אני חושבת שאחת הסיבות שהשינוי הזה מרגיש לי מאוד טבעי ורוב הזמן לא מעורר בי פחד או דורש ממני אומץ הוא שאני לא יוצאת לדרך חדשה להגשים חלומות אני ממשיכה את דרכי בעולם תמיד בגילוי עצמי והיום פשוט מרחיבה את הבמה שאני בוחרת לאפשר לי להגשים אותי עצמי הדרך היא רק הדרך החלום האמיתי הוא בעצם הבחירה לחיות אותי במלואי ולא על הדרך והקליניקה היא רק עוד ביטוי לכך. ולאן דרכי תתגלגל אינני יודעת אבל כל עוד המטרה היחידה היא לחיות אותי ולהנות זו בטוח תהיה דרך מעניינת ומשמעותית. 
 

ולסיום יש המון אנשים שפוחדים. הם פוחדים בשבילי כי הם דואגים לי אבל בעצם הם פוחדים על עצמם. הם ממליצים לי לחשוב שוב, לשמור לי דרך חזרה, ואולי דרך מוצא, להזהר מלפול לעצב או לחוסר כלכלי. גם האנשים הללו נוגעים בי כשהם מדברים כי גם בי יש הכרה שלעתים תוהה איך אני בוחרת לעשות שינוי כזה וברור לי שיהיה טוב כשאין עוד שום הוכחות לדבר. הסיבה שברור לי שיהיה טוב היא כי הטוב אינו בתוצאה זו או אחרת אלא הוא בחווית החיים שלי היום. הטוב הוא בזה שהיום בתוך שינוי כל כך גדול אני מסוגלת להקשיב לכל האנשים, החולמים, ההמומים והחוששים וזה בטוח עבורי שהם יגעו בי ואני אגע בהם בחזרה כי אני כבר לא מטלטלת כל כך בקלות ודוקא במקום הזה, זה אפשרי עבורי להיות אנושית ולהרגיש הכל את החלומות, את ההלם ואת הפחד ובעיקר בעיקר בין כלם אותי ולדעת שאני לא לבד ולכן הכל אפשרי... 
 

מצד שני אני גם הלכתי ללמוד מחשבים כי רציתי לנהל בעולם של מספרים, והלכתי ללמוד ניהול ושיווק בבינתחומי כי הרגשתי ששם יש איזו אמת ואנושיות שהלב שלי היה כמהה לה כריפוי לחוויות הלימוד שלי. אני בחרתי שנים לא לוותר על הזוגיות שלי עם ניר בעלי המדהים גם כשהיו רגעים קשים כי ראיתי בי ובו את מה שאנחנו יכולים להיות ולא את האנשים שהיינו ואני בחרתי ובוחרת כל יום מחדש לגלות את הבנות שלי יחד איתן ולא מסכימה ליפול למלכודת ההגדרות שאורבת כל הזמן שם בחוץ כהורים. והיום שאני וניר והבנות שלנו חיים ונושמים את שיטת חיבורים NYE ודרך הלימוד שלה את עצמנו ומתנהלים בבית ובמשפחה של נפשות שיש מקום וכבוד לכל אחד ואחד ולכלנו יחד ומרחיבים את החיבור שלנו, אנחנו חיים באמת והיד עוד נטוחה וגם כשהחיים לא מושלמים (והם אף פעם לא כאלו) הם אפשריים! הם קיימים ומרגשים ואנחנו יחד. אני ביקשתי לטוס לכנס של לקוחות לספר על המוצר שלנו בעבודה כשלא ידעתי עליו דבר כי רציתי שההזדמנות הזו תאפשר לי התרחבות להיות עוד ממי שאני מרגישה שאני יכוולה להיות ועוד הרבה בחירות שעשיתי בחיי היו "מוזרות". 
 

אני אף פעם לא בחרתי כי ראיתי בעיניים שבחוץ שהדבר יקרה, תמיד בחרתי כי האמנתי בבטן שזה מרגיש נכון כי זה הרגיש לי נכון עבורי, כי הרגשתי שהבחירה הזו מקרבת אותי עוד צעד לגלות עוד ועוד אותי. אז כשאנשים מבקשים ממני כי הם דואגים לי לשמור עלי והם נוגעים גם בחלק הזה בי שהוא אנושי ומפחד בתוך שינוי כל כך מטורף גם אם הוא מרגיש טבעי מאוד, אני מחבקת את ההכרה שלי על כך שמגע הפחד שלהם נגע במגע הפחד שלי ואני בתוכי מחבקת אותם על הפחד שהם נושאים ועל רצונם לשמור עלי ואני היום יודעת שלחיות חיים בהם עלי לשמור עלי זה פשוט לא מספיק טוב. אני בוחרת לפתוח את הלב שלי לעולם מתוך כך שללב שלי יש כבל ארוך פנימה אלי ומתוך כך הוא שמור ולא לשמור אותו בתוך קופסא שתשמור אותו מהעולם אבל לא תאפשר לו גם להיות הלב הפתוח שלי מחובר אלי ומתוך כך לעולם. 

 

בתקופה של שינוי כלנו נפגשים בחלקים שונים שלנו, בהתרגשות ואמונה, בפחד ומחשבה, באהבה ובהגנה. רק האפשרות לפתוח את הלב לכל מה שעולה בתוכנו ולהשתמש בהכל ככלי להכיר יותר טוב מי אני באמת, מי אני ללא מאמץ? מי אני ללא הקרבה? מי אני ללא התגית "מנהלת"? מי אני ללא הצורך להיות הכי טובה? מי אני ללא הצורך להיות אמא מסוימת? חברה מסוימת? אישה מסוימת? מי אני כשכל מה שרלוונטי הוא להיות אני עצמי ותו לא? והקיימות שלי נוכחת ללא כל קשר לתוצר החיצוני והשפע החיצוני אפשרי כביטוי של כל מה שכבר קיים בתוכי ולא כצורך שלי להוכיח שאני כאן? 

 

מי אני כשאני היום קיימת ובטוחה ופתוחה גם במציאות בה עוד אף זרע שזרעתי לא נבט? 
 

אני עצמי וזה המון ואני חשה את כל הזרעים שבתוכי גם מבלי הצורך להוכיח לי שהם שם וזה חיים...

 

האם גם לכם יש חלומות? פחדים? מחשבות? האם גם אתם הייתם רוצים לגלות מי אתם ואיך לחיות את החיים מתוך תחושה פנימית של בטחון מבלי החובה להוכיח כל הזמן לעצמכם ולעולם שאתם חיים? 

 

אתם מוזמנים לפנות אלי ולתאם סשן חיבורים בו נגלה יחד מי אתם עוד מעבר למה שהכרתם עד כה...

 

באהבה, ענת קיסל.

 

טלפון להזמנת סשן חיבורים - 072-2149312