לעשות או לא להיות – האם אנחנו חייבים להיות כל הזמן בתנועה?

מה קורה שם כשאנחנו בעשייה שיוצר לנו תחושת סיפוק ורוגע? תחושה שהכל בסדר. 
 

ומה זו תחושת הדכדוך או הריקנות שאנחנו חווים כשאנחנו פתאום עוצרים? 
 

למה פעמים רבות, למרות שממש חיכינו לרגע של שקט ופסק זמן, כשהוא סופסוף מגיע, אנו חשים עצבות? 
 

ומה הדבר שבעצם גורם לנו לנוע ולנוע כשחלק מהזמן אנחנו בכלל לא בטוחים אם אנחנו על הרכבת הנכונה? 

 

כשאנחנו נעים, עושים דברים, מצליחים, סוגרים פינות, מתקתקים, אנחנו חשים תנועה, דברים זזים וקורים וזה מעורר בנו תחושת סיפוק שהצלחנו, שאנחנו יכולים, שהעולם לא סוגר עלינו אלא אנחנו מסתדרים טוב בתוכו או לפחות לא טובעים בים המשימות העמוס. אין כל רע בעשייה, נהפוך הוא, כלנו חיים במציאות פיסית שבה הדרך שלנו לביטוי היא דרך מי שאנחנו מביאים אל במציאות חיינו ובין היתר דרך מה שאנחנו עושים ומקיימים.
 

אבל מה בעצם אנחנו מנסים להשיג דרך כל העשייה שלנו? אנחנו מנסים להרגיש אותנו, משמעות, אושר. 

מה שבעצם אנחנו מנסים זה להרגיש את התנועה שלנו שנמצאת בפנים. ככל שהתנועה שלנו הפנימית מורגשת וקיימת ללא תנאי אז נרצה לבטא אותה החוצה לעולם אבל זה יבוא ממקום טבעי ולא מתאמץ וככל שלא נרגיש את התנועה שלנו הפנימית ננסה לייצר דרך עשייה יותר מאומצת תנועה חיצונית שכמו תחפה על מה שאנחנו לא מרגישים בתוכנו. 
 

הבעיה העיקרית שלנסות להרגיש דרך לעשות היא שכמה שלא נעשה זה אף פעם לא יספיק. נחכה כל פעם למטרה הבאה, ליעד שהצבנו, ואז נגשים אותו והחור לא יסגר, נחפש את הדבר הבא שוב כי שום דבר חיצוני לא יכול לייצר דבר פנימי ולכן עשייה לעולם לא תאפשר תחושה ונרצה להפוך את סדר הדברים לחוש אותנו ומתוך כך לבטא את התחושה הפנימית והחיבור שלנו בביטוי חיצוני דרך עשייה. 
 

אחת הדרכים לדעת מה המנוע של העשייה שלנו והאם היא כלי שלנו לשרוד או ביטוי של תנועה פנימית, היא מה קורה לנו כשאנחנו לא בעשייה... אם אנחנו מרגישים את התנועה הפנימית שלנו, גם כשלא תהיה תנועה חיצונית נמשיך להרגיש תנועה כלומר נמשיך להרגיש קיימים ובטוחים ואם לא אז נחוש תחושות של דכדוך וריק וחוסר משמעות. 

 

עכשיו שימו לב לנקודה מעניינת, 

לפי וויקיפדיה, תנועה היא " שינוי במיקום של גוף במהלך הזמן ביחס לסביבתו". 
 

כלומר, אנחנו מודדים את התנועה שלנו ביחד לסביבה שלנו ולא ביחס לעצמנו. זה קצת כמו ההבדל בין השגיות לתחרות. בהשגיות נרצה להוציא את המקסימום מעצמנו ובתחרות נרצה להיות יותר טובים מהאחר. ההבדל טמון במדד לפיו אנחנו מודדים את ההצלחה של הדבר. תנועה נמדדת ביחס לסביבה ולכן כולנו רגילים למדוד האם אנחנו עושים ומספיקים ומצליחים ביחס לסביבה, לרשימת המשימות, לרשימת החלומות, להצלחה שלנו ביחס לאחרים כשבעצם התנועה שבאמת נרצה להתמקד בה היא התנועה שלנו שבאה מעצמנו וביחס לעצמנו. 
 

כמה תנועה (=חיים, קיימות) אנחנו חשים בתוכנו ללא כל קשר לחוץ? כשאנחנו לא עושים שום דבר? 
 

כמה אנחנו מסוגלים להיות פשוט נוכחים עם הילדים שלנו ולא רק לעשות איתם דברים? 
 

כמה אנחנו מסוגלים כמנהלים להתבונן ולגלות את העובדים שלנו ולא רק "לתפעל" אותם ולודא שהם מתקתקים? 
 

כמה אנחנו מסוגלים להכיר ולגלות אותנו מבלי הצורך כל הזמן להוכיח לנו ולעולם מי אנחנו ומה אנחנו יכולים? 
 

מידת הנוכחות שאנחנו יכולים להביא לדבר נגזרת מרמת התנועה והאנרגיה שאנחנו חשים ביננו לבין עצמנו. ככל שנרגיש תנועה בתוכנו ללא קשר למה שקורה בחוץ העשייה שלנו תוכל להיות עוד דרך של ביטוי טבעית ונינוחה ולא מתאמצת ונלחמת. 
 

אבל איך עושים את זה? איך מרגישים תנועה מבפנים שמתרגמת למציאות חיים חיצונית? 
 

בטיפול בשיטת NYE אנחנו משתמשים בחיבורי משפט כדי לאפשר התרחבות החיבור שלנו לעצמנו בלי הצורך לעבור את כל השכבות של המודע וההכרה שלנו. אתם מוזמנים לקחת כמה מחיבורי המשפט הבאים ואפילו רק לנגן לעצמכם אותם בראש או לכתוב על דף ולהשלים ולראות מה עולה... 
 

אדם שחי מתוך מאמץ הוא בעצם... 
 

ומבלי מאמץ אני מגלה שאני... 
 

העשייה שלי היום מאפשרת לי להרגיש... 
 

ואז אני יכול... 
 

אני מזמינה אתכם להתחיל להכיר מי אתם מבעד לאשליית ההכרה. מי אתם מבלי המאמץ? מה העשייה היום מאפשרת לכם להרגיש להיות ואז התחילו להפתח לאיך עוד ניתן להרגיש את אותה תחושה מבלי הצורך בעשייה? כמובן שבסשן חיבורים NYE אנחנו צועדים בדרך זו יחד ומגלים מי אתם ונפתחים לדרכים חדשות להרגיש את אותה תחושה הפעם דרך הפנים ולא דרך החוץ. זה כמובן לא מבטל את החוץ ואת העשייה אלא מאפשר לה להיות תוצר של היוצר שהוא אנחנו ולא נסיון ליצור מבחוץ את מה שלא מצליחים להרגיש בפנים. 
 

אנחנו טועים לחשוב שמצבים מסויימים מרגשים אותנו כי הם מצבים מלאי משמעות (כמו התנדבות או הצלחה במשימה כלשהיא) כשבעצם הם מרגשים או משמעותיים לנו כי הם מאפשרים לנו לרגע להרגיש אותנו מבפנים, ככל שנתחיל להפתח להכיר מי אנחנו עצמנו ונחוש אותנו ואת התנועה שלנו ומתוך כך את העולם נתרגש הרבה יותר ונתאמץ הרבה פחות. 

 

רוצים להרגיש תנועה ללא צורך לייצר תנועה כל הזמן דרך העשייה שלכם? 
 

רוצים להצליח ולעשות מתוך ביטוי התנועה הפנימית ולא מתוך מאמץ חיצוני? 
 

אתם מוזמנים לפנות אלי ולתאם סשן חיבורים בו נאפשר התרחבות החיבור שלכם לעצמכם והרחבת התנועה הטבעית שאתם חשים ודרך כך התרחבות תוצאות החיים להם אתם שואפים בקלות ובפשטות

 

באהבה, ענת קיסל.
 

טלפון להזמנת סשן חיבורים - 072-2149312