מי אמר שילדים לא אמורים לצאת מהקווים?

את הציור שלפניכם ציירה בתי בת ה4.5 והסבירה לנו שהציור יפה במיוחד כי היא בחרה לצאת מהקווים.. 

 

כמה פעמים הילד שלכם אמר משפטים כמו "אסור לצאת מהקווים" או "מותר לצאת קצת"?
 

כמה פעמים הילדה שלכם התחילה ציור וזרקה אותו כי "הוא לא יצא טוב" והתחילה הכל מחדש? 
 

מה גורם לילדים לרצות להיות בקווים? לצייר ולצבוע בדיוק לפי התכנון? לנסות להיות מושלמים? 

 

לאחרונה הבת שלנו הקטנה התחילה להפגין גינוני פרפקציוניזם ואנחנו תהינו מה קרה ומאיפה זה מגיע. 

כשהתחלנו להתבונן גילינו שהבת שלנו פשוט למדה מסביבתה איך "לשחק לפי הכללים"...  

 

כשהקטנה בחרה לצבוע באופן גס בחוברת צביעה, אחותה הגדולה העירה לה שזו לא צביעה מדויקת,

כשהייתה מציירת קווים גסים על דף בחוברת צביעה אנחנו שאלנו למה היא "מקשקשת על החוברת"...  

ובגן מסתבר, לימדו אותה לצבוע בתוך הקווים ולצייר במדויק כי ככה נכון.

 

מלאי כוונות טובות, לימדנו את המתוקה שלנו שיש דרכי ביטוי לגיטימיות ויש כאלו שפחות, שיצירה אינה ביטוי אישי וחופשי אלא עוד דרך להתאים ושבסוף היום מצופה ממנה "להשאר בתוך הקווים". 

 

כשמשהו קורה עם הילד שלנו, אנחנו ממהרים לקטלג אותו, "הוא פרפקציוניסט", "הוא עקשן". כשבעצם אם נתבונן נגלה שילדים קולטים מסרים מאיתנו ולפי מידת המושפעות שלהם והרגישות לסביבה כך זה ישפיע על התנהגותם. נרצה להרחיב את ההכרה שלהם כמו גם את הבטחון שלהם בעצמם וכך נצמצם את מושפעותם. 
 

כדי לאפשר לילדים שלנו להיות יותר יוצרים ופחות מגיבים, 

נרצה להתחיל בכך שאנחנו לא נגיב להתנהגות שנגלית לעין, אלא נתבונן ונכיר את הילד ונסכים לגלות...

 

כמה פעמים הילד שלכם חירפן אתכם? התנהג בצורה פשוט "לא הגיונית"! 

חשבו על זה כקרחון שאנחנו כהורים רואים, אבל בפועל אנחנו רואים רק את קצה הקרחון שנגלה לעין, 

אם ננתח את הקרחון לפי מה שנגלה לעין, נפספס את רובו שקיים אך פשוט עדיין לא נגלה. 
 

במקום להגיב לילדים שלנו, נרצה לנצל את הזמן יחד לגילוי משותף, שלנו ושלהם. 

 

באותו שבוע, במקום להתבאס שהיא "מתחרפנת" מכל דבר, התיישבתי עם הקטנה ליצירה וחיכיתי... 

 

לא חלפו דקות ארוכות ובליצן שצבעה הצבע הסגול נמרח והיא התבאסה. "איזה קטע המריחה הסגולה יכולה להפוך לעיגול סגול" אמרתי לה והיא... בכתה, חיבקה אותי, הדפה את הליצן ועברה לצייר בדף חדש.  
 

בדף היא ציירה ריבוע שאחד הקווים בו המשיך מעבר למתוכנן והיא הדפה את הדף. לקחתי את הדף  ואמרתי: "מי אמר שכל מה שיש בדף הוא הריבוע? העין שלנו קולטת את הריבוע אבל מסביבו יש דף שלם. אולי הריבוע הוא חלק ממלבן" אמרתי ועם הקו שחרג יצרתי מהריבוע מלבן. "אולי זה בית" אמרתי והוספתי משולש. הקטנה הסתכלה עם דמעות בעיניה ופתאום אמרה... "ואולי בבית בגג יש נקודות אדומות וכתמים סגולים" והוסיפה אותם. פתאום הקו שהיה "טעות" הפך לציור משותף... 
 

היעד הבא היה חוברת צביעה. בתי החלה בצביעה ולא יצא לה כפי שרצתה ואז החלה "לקשקש" על העמוד בכעס. לרוב פה הייתי שואלת למה היא "מקשקשת" ואם לא חבל על החוברת , במקום זה אמרתי "אני רואה שעכשיו את מציירת בקוים גדולים אדומים וחזקים, מקסים". הקטנה הרימה מבט וחזרה לצבוע בשלווה. 
 

למחרת היום, בתנו באה אלינו והציגה בפנינו את הציור ששמתי פה ואמרה בגאווה "לצאת מהקווים זה נפלא"

 

פעם חשבתי שכהורים עלינו לפתח ולטפח את הילדים שלנו, היום אני יודעת שכל שנרצה הוא לא להפריע ולאפשר להם לגלות ולבטא את עצמם כמה שיותר. בגישת NYE אנו מבינים מצבים עם ילדנו בראייה רחבה יותר וכמו כן נלמד איך לחזק את מי שהם וכמה הם נוכחים ומלאים מעצמם כדי שהשפעות הסביבה יקטנו. 
 

היציאה מהקווים היא רק דוגמא אחת אבל כמה פעמים אנחנו "מסבירים" לילדנו מה נכון:
 

איך נכון לשבת על הבימבה? (מי אמר שזה עם הפנים להגה ולא עם הגב?) 
 

איך נכון להרכיב פאזל? (מי אמר שמתחילים מהמסגרת? מהבנות שלי גיליתי שלכל אחת יש שיטה משלה) 
 

איך נכון להתנהג? (נרצה שהילדים שלנו יכבדו את הסביבה והסובבים אך האם כשזה לא קורה נרצה להסביר להם שככה לא מתנהגים או נבין מה הם בעצם ניסו לאמר או להשיג ונשקף יכלו לעשות זאת בדרך אחרת)

 

אז בפעם הבאה שהילדים שלכם (או אתם) "יוצאים מהקווים" תשאלו את עצמכם מה המטרה? 
 

האם המטרה היא "להשאר בקווים" ולעשות את הדבר ה"נכון"? האם המטרה היא לשחק את המשחק? 
 

או שמא המטרה היא להביא את מי שאני למשחק ואז נרצה מכל מצב שכזה להכיר טוב יותר מי אני השחקן.. 

 

ואם גם לכם יש דברים עם ילדכם שפשוט "לא הגיוניים" או מתסכלים אתכם, 

אתם מוזמנים להגיע לסשן בגישת NYE ויחד נגלה הגיון רחב יותר שיאפשר לכם ולילדכם לעלות על המגרש בהנאה ובפחות מאמץ...
 

באהבה, ענת קיסל.
 

טלפון להזמנת סשן חיבורים - 072-2149312