סופי, מעדיפה כמה שפחות להיות בבית, כאשר בעלה נמצא. נוכחותו גורמת לה להרגיש יותר בודדה מאשר אילו היתה לבדה בבית. סופי אינה טיפוס שחייב חברה. למעשה, סופי דווקא אוהבת להיות קצת לבד והיא נהנית מהשהות עם עצמה, אך דווקא עם בעלה היא מרגישה מאוד עצובה ודחויה. ניסיונותיה החוזרים לשוחח ולצאת איתו נדחו שוב ושוב על הסף, בעלה מסתגר בתוך עצמו וניכר כי עובר עליו משהו וכי אינו מעוניין לשתף אותה.
בדידות בתוך זוגיות היא בדידות מעיקה ביותר ובטעות קל לתלות את האשמה בבן הזוג. אלא שזו אשליה: תחושת הבדידות מבן הזוג היא רק שיקוף לתחושת הבדידות שהיתה קיימת מראש כבר אצל סופי ,במרחב הזוגיות. בעלה רק עורר אצלה את הכאב שכבר היה קיים וחבוי.
למה שסופי תרגיש בודדה בזוגיות שלה?
למשל, בדידות היא גם בידוד, הפרדה. בעצם הבידוד יש הגנה מפני פגיעות ומכך סופי יכולה לקבל ביטחון. באמצעות הצבת "חומות" הגנה בתת המודע שלה, היא שומרת כך על עצמה לבל תיפגע או תתרסק מבן הזוג שלה ,אבל המחיר של זה הוא בדידות איומה. (סופי בעברה נפגעה מאוד מבני זוג ועם הזמן למדה להגן על עצמה דרך הצבת חומה כזו).
שאלתי את סופי אילו יכלה להישען על ביטחון ממקור אחר, ביטחון שנובע מתוך עוצמה ולא מתוך הגנה ובידוד? היא השיבה שאינה מכירה מקור כזה אצלה וגם אם כן, היא לא סומכת על עצמה שהיא מספיק חזקה.
הנחיתי את סופי כיצד להבין ולהרגיש את העוצמות והחוזקות הקיימות בה ולהיפתח אליהן וככל שעשתה כך הצורך בהצבת חומות הלך ופחת עד שנעלם מעצמו. סופי הרגישה חזקה ובטוחה יותר והרגישה שהכוח שלה נובע מתוך האיכויות שלה, איכויות שידעה על קיומן ,אך מעולם לא אפשרה לעצמה להרגיש אותן ולחיות דרכן.
ככל שסופי יותר ויותר נפתחה לחוזקות שבה, ה"חומות" נפלו, תחושת הביטחון עלתה והיא הפסיקה להרגיש דחויה בתוך ביתה שלה. היא פתאום ראתה את בעלה באור אחר, הצליחה להבין את המצוקה שלו (מכיוון שהמצוקות שלה נעלמו וכבר לא הסתירו לה אותו) ויכלה לייצר עמו שיח כנה ופשוט להיות שם עבורו, בלי להיעלב כמקודם.
לסיכום, בדידות בתוך זוגיות (וגם בדידות בכלל) היא קודם כל תוצאה של הרגשת בדידות ביני לבין עצמי ולא בהכרח בגלל זוגיות לא טובה. לכן, על מנת להרגיש יותר תחושת "ביחד" חשוב לחזק את הביטחון העצמי מתוך חיבור תבונתי ורגשי לעוצמות הקיימות בנו.