קרבה שווה הקרבה, האומנם?

אהבה וקירבה, איזה כיף זה שיש אדם שאוהב אותך, שקרוב אליך, שמקשיב, שמחבק, שעוטף שמבין, שאתם מרגישים את החיבור בינכם וביחד אתם בונים קשר משותף של חיבור, שיתוף ואהבה.
 

רק שלצערי במקרים רבים יש לא מעט  אנשים שמתבלבלים וחושבים שאם הם יתקרבו לאדם אחר, יפתחו את הלב ואת הרגשות, יתחברו לקשר קרוב הם בעצם יגיעו למצב של הקרבה עצמית (יש לציין שלפעמים זה ממקום לא מודע).
 

מתי בעצם זה קורה שאדם מקריב את עצמו בזוגיות או בכל מערכת יחסים קרובה?                 והאם באמת יש צורך וחובה שזה יקרה?
 

לא מעט פעמים אנחנו חושבים שכשנכנסים למערכת יחסים קרובה יש צורך לתת את כל כולי לצד השני, שכדי שבאמת יאהבו אותי ויעריכו אותי אני צריך/ה להיות בנתינה ללא גבולות. אבל לתת את כל כולי עד לרמה שאני שוכח/ת את עצמי בצד:
 

 אני עושה עבורו/עבורה.
 

אני מתחשב/ת בו/בה.
 

אני מקשיב/ה לרצונות שלו/שלה.
 

אין בעיה עם לעשות את כל אלה וזה אפילו מבורך. 
 

אבל... מה עם הרצונות שלי? מה עם הצרכים שלי? מה עם התחושות שלי? 
 

שמתי אותם בצד, שכחתי לבטא אותם, שכחתי להביא את עצמי לתוך מערכת היחסים. 
 

ואז מה שקורה לרוב זה שמתי שהוא אני מתחיל/ה לשים לב שלוקחים אותי כמובן מאליו, שלא מעריכים אותי ואת העשייה שלי, שאולי אפילו פחות מכבדים ולמה?
 

כי אני לא שם!!! העשייה שלי עבור האחר שם, ההתחשבות שלי שם, אבל מה איתי? לא הבאתי את עצמי מראש(עצמי = את הפנימיות שלי, את התוכן שלי, את האיכויות שלי ועוד) אז לא ראו אותה וזה אומר שבעצם לא ראו אותי.
 

 ואז בעצם מה שקרה זה שאני הקרבתי את עצמי, אני התרחקתי מעצמי כשהתקרבתי לאחר ולא הם, לא בן/בת הזוג גרמו לי להקריב את עצמי ולהרגיש את התחושות הקשות, אלא אני שמראש באתי חסר/ה בעצמי, פחות אוהב/ת אותי, פחות מעריך/ה את עצמי, פחות קשוב/ה אלי וחשבתי שאם אני אעניק ב-100%, אתן את כל כולי ב-100% ואשים את עצמי בצד יאהבו אותי יותר, יעריכו אותי יותר וארגיש תחושה טובה יותר.    
 
כאשר מה שבאמת קרה זה בדיוק ההפך ואז נוצרת ההגדרה במודע ו/או בתת מודע שקרבה שווה הקרבה.    
                                                                                                                בשלב הזה הרבה פעמים אנשים כדי להתמודד עם המצב מתרחקים מקרבה אמיתית עם אנשים וכך כביכול "מגנים" על עצמם אבל בפועל מונעים מעצמם להתקרב באמת וליצור מערכת יחסים קרובה, בריאה ונכונה כמו שהם באמת רוצים.
 

אז מה עושים כדי שזה לא יקרה?
 

פשוט יותר חיים את עצמנו בביטוי מול בן/בת הזוג/חבר/חברה ברצונות שלנו, בצרכים שלנו, בפתיחות לגבי הרגשות והתחושות שלנו, חיים את האהבה שאנחנו ואת השלם שאנחנו ומתקרבים לעצמנו עוד לפני שבן/בת הזוג/חבר/חברה יגיעו לחיינו.                                       וכשזה קורה אני באמת יכול/ה לתת מעצמי לאחר אבל ממקום שלם יותר ובטוח יותר, אני יכול/ה לתת אבל גם לבטא את הרצונות שלי ואז גם לקבל ואז מערכת יחסים קרובה/ זוגיות קרובה הופכת להיות דבר נעים, בטוח, כיף, הופכת להיות במה להגשמה ולא לביטול במה לקרבה ולא להקרבה.

 

רוצים להיות קרובים יותר לעצמכם ולהצליח להתקרב ולהיפתח גם לאנשים אחרים?
 

רוצים לחיות ולהביע את עצמכם בחופשיות גם במערכות יחסים קרובות?
 

מוזמנים להגיע אלי ונצא ביחד לדרך מדהימה, לחיות את עצמנו בחופשיות כשאנחנו לבד אבל גם ובעיקר כשאנחנו ביחד.
 

באהבה...אלינור רוחמה לוי 

מטפלת מוסמכת בכירה בשיטת "NYE", רפלקסולוגיה ונטורופתיה.