האם גם אתם מוצאים את עצמכם לא פעם נכנסים עם הראש בקיר?
מנסים בכל הכח לפתוח דלת סגורה במקום לבדוק אם אולי יש דלת אחרת פתוחה...
אני מומחית בכניסה בקירות, פריצת דלתות, הוצאתן מהמקום ופתיחתן שאוכל להכנס.
זה לא המקצוע שלי אני פשוט אחת שלא מוותרת, לא מתייאשת, לא מרימה ידיים!
תמיד חשבתי שזו מחמאה שאני כזו, היום אני שוקלת הסבה,
להשאיר את המלחמות לאחרים ולחפש דרכים אחרות ידידותיות יותר להכנס.
מכירים את הרגע הזה שאתם עומדים מול דלת סגורה? ממש קרוב כי אתם מנסים לפרוץ אותה!
אתם כל כך שקועים בלפענח את הדלת הזו ואת המנעול שלה שכל מרחב הראייה מצטמצם.
אתם מתאמצים, מזיעים, נותנים הכל. אתם לא מוכנים לוותר!
לפעמים בסוף הדלת נפתחת ואנחנו מרוצים אך מותשים,
לפעמים למרות כל המאמצים היא נשארת סגורה ואנחנו מתיישבים לידה מיואשים.
אבל מה אם במקום להלחם, במקום להצטמצם לדלת האחת הזו,
היינו לוקחים כמה צעדים אחורה, עוצרים ומתבוננים מסביב...
פעמים רבות נגלה דלת פתוחה / חצי פתוחה או לכל הפחות לא נעולה ממש ליד.
דלת שאם נכנס דרכה נדרש להרבה פחות מאמץ ולהרבה פחות מלחמה...
אז למה אנחנו בכל זאת מתעקשים להכנס בדלת גם כשהיא סגורה?
ראשית כי "מה זה אומר עלי אם לא?" – שאני אחת שמוותרת? מרימה ידיים? נכשלת?
שנית כי הרבה פעמים אנחנו רוצים להוכיח (לנו ולעולם) שאנחנו יכולים! שאנחנו חזקים!
חשבו כמה פעמים קרה לכם ש...
נלחמתם מול הילד על משהו במקום לבדוק מה חשוב לו? ולכם? והאם יש פתרון שלישי שמכבד את שניכם?
התאמצתם ממש לקבל קידום /תפקיד /להכנס למקום ואז תהיתם מה היתה המטרה ואם היה שווה המאמץ?
החלטתם שאתם מתחילים ספורט / דיאטה / שינוי כלשהוא בחיים ונלחמתם עד שהתעייפתם מהמירוץ?
אתם בטח אומרים לעצמכם עכשיו, נו אז? בלי מאמץ אין תוצאות... מי שמשקיע מגיע.
ככה גם אני חשבתי. שהמאמץ הכרחי, שהאתגרים בונים אותנו. זה נכון ו... לא נכון.
זה נכון שנחישות והתמדה ומוכנות ליפול ולקום ולא לפחד הם תכונות שמאפשרות לנו להתפתח ולצמוח,
אבל לעתים הן מלוות בהמון מאמץ שאינו נובע מכך שאנו מתנסים במשהו חדש ומפתחים שריר,
אלא מכך שאנחנו מתעקשים על דלת ספציפית ולא עוצרים להתבונן אם יש דלת אחרת שמובילה לאותו נתיב.
אנחנו שוכחים שאנחנו המטרה והדלת היא האמצעי וכל כך נאבקים בדלת שכבר לא נעים להפסיק באמצע.
בעיני חשוב שנכיר את המחירים שאנו משלמים כשאנו נלחמים על דלת סגורה:
1. גם אם הצלחנו לפתוח אותה, כשנכנס כבר נהיה עייפים והרבה פעמים לא נהנה ממה שיש לה להציע
2. כשנכנסנו, הרבה פעמים נרגיש מחוייבים להשאר מעבר לדלת אחרי שעבדנו כה קשה לפותחה
3. לעתים נמנע מלהתנסות בדברים חדשים מהחשש שברגע שנתמקד בדלת נשכח אותנו ולא נקשיב.
אני בעד לצאת לעולם ולהגשים את עצמנו ולא לוותר! רק שווה לזכור שאנחנו המטרה והדלת היא האמצעי
אם גם אתם רוצים לחיות אבל לא רוצים להכנס כל הזמן בדלתות סגורות,
אם גם אתם הייתם רוצים לצמצם את המאמץ בעבודה, בהורות, בזוגיות ועדיין להצליח ולהנות,
אני מזמינה אתכם לתהליך טיפול ממוקד בו נגלה איך להנות מהדלתות בחייכם בהרבה פחות מאמץ.
התקשרו עוד היום וקבעו פגישת הכרות לתהליך אימון וטיפול בשיטת NYE, ענת קיסל 072-2149312