"הלוואי ויכולתי באמת להרגיש נאהבת, להרגיש שרואים ומבינים אותי, שמקשיבים לי, מבלי שאני אצטרך להסביר או לצעוק את זה בכל פעם. כל מה שאני עושה זה רק בשביל אחרים וכדי לרצות את כולם במשפחה הזאת. לפעמים אני ממש מרגישה שקופה, כאילו רואים בי רק דרך להשיג משהו ולא רואים אותי."
לאביגיל פשוט נמאס: בכל בוקר מחדש היא קמה למאבקים מול בעלה והבנות שלה והיא התעייפה מזה. בנוסף, אביגיל סבלה מקשיי נשימה, שהלכו והחריפו עם הזמן.
הסכמתי לחלוטין עם אביגיל. חיים של ריצוי ושעושים בהם רק למען אחרים הם באמת אינם חיים. הם הישרדות. שאלתי אותה מי היא היתה ,בלי כל העזרה והעשייה הזו בשביל המשפחה שלה? אביגיל השיבה מיד שהיא הייתה מאוד רגועה ומאושרת, אך כששאלתי אותה שוב מי זו אביגיל ,בלי עשייה למען האחר, ומה בעצם המשמעות שלה בחיים היא שתקה לרגע ואז הסבירה: "אני אוהבת לעזור ולעשות למען אחרים, ובטח גם למשפחה שלי. זה האופי שלי, אבל אני לא אוהבת שזה ברור ומובן מאליו ובטח לא כשאני צריכה לעזור כי דורשים ממני או מצפים ממני לזה."
תהיתי ביחד איתה, האם העזרה גורמת לה להרגיש קיימת? האם עצם העשייה למען אחרים והריצוי שלהם היא הדרך שלה שיראו אותה ולכן זו גם הדרך שלה להרגיש משמעותית וחיונית בעולם?
אביגיל הסבירה ,שאינה רוצה להיות או להיראות ,חלילה, כאגואיסטית ואנוכית שחושבת ומרוכזת רק בעצמה. כלומר, מבחינתה יש רק שתי דרכים לחיות ושתיהן די גרועות: לחיות למען אחרים (ואז היא הופכת את עצמה לקורבן אומלל) או לחיות למען עצמה (ואז היא אגואיסטית).
ומה אם ישנה דרך שלישית ואחרת?
אם הקיימות של אביגיל אינה תלויה בעשייה למען אף אחד והיא פשוט קיימת בכל רגע מעצם ההוויה והנוכחות שלה, אזי הצורך התמידי והמעייף בלהוכיח את עצמה ואת קיומה כבר לא רלוונטי יותר ואז היא תוכל לפנות את כל האנרגיה העצומה ,שהשקיעה עד עכשיו בלרצות ובלעשות למען אחרים ופשוט להתחיל לחיות את עצמה ואת מה שהיא רוצה ליצור ולהיות.
הנחיתי את אביגיל כיצד להתחבר לעצמה ואכן, ככל שאביגיל נפתחה יותר ויותר להרגיש ולהתמלא מתוך האנרגיה העצמית שלה, הנשימה שלה היתה הרבה יותר פתוחה וטובה והיא מיד חשה הקלה גדולה.
שילוב של כל התובנות עם החיבור לעצמה איפשר לאביגיל בפעם הראשונה מזה זמן רב להרגיש חופשיה באמת: לאחר שנים של מאמץ מתיש ומאמלל להרגיש משמעותית וחיה רק באמצעות עשייה, ריצוי וריצה למען אחרים, פתאום היא גילתה שאפשרי עבורה להרגיש ולהיות משמעותית דווקא די בקלות, בלי כל אלה.
כתוצאה מכך שאביגיל החלה לחיות את עצמה ולא את העשייה שלה למען הסביבה, היא התחילה לדבר עם המשפחה שלה, לשתף אותם ולהגיד מה היא באמת מרגישה, רק שהפעם היא דיברה איתם הפעם לא ממקום של תיסכול וזעם מתפרץ אלא ממקום שלם ומקבל. להפתעתה היא גילתה שמקשיבים לה ושאפילו מסכימים איתה.
היתה זו הקלה גדולה עבורה להתוודע לדרך חיים כזו, דרך חיים שאינה מושתתת על הישרדות, אלא על חיות, נשימה, ביטוי עצמי, בחירה וחופש.
הכותבת הינה שרית בכר ברם, מטפלת בחיבורים, מרכז "לב העוצמה". המאמר נכתב ברוח שיטת NYE.