מלא מלא אנשים
כמעט כל מי ששואלת אותו
משתפים אותי שהם לא סומכים כמעט על אף אחד סביבם.
תהיתי איך נוצרת מציאות כזאת
שבה כולם בתוכם רגישים, רוצים אהבה, רוצים מגע, רוצים שייראו אותם וירצו אותם
ועדיין חיים בתחושה של לבדות בזה
רק שמתוך האמונה הזאת מתקשחים
מתכווצים
לא מראים את עצמנו
ולא נותנים שייראו שבפנים רוצים אהבה
ובעצם ככה, אני חושבת לעצמי,
אנחנו מגשימים את האמונה הזאת
אנחנו חיים אותה...
אני חושבת
שלסמוך על אחרים לא באמת באמת קשור לאחרים
זה בתוכנו (תופעה מפתיעה כזאת, שחוזרת שוב ושוב ושוב. כל פעם...)
זה איפה שאני לא סומכת על עצמי
שאדע לומר כשלא נעים לי
או כשאני רוצה עכשיו שיאהבו אותי
כשנפגעתי
או התאכזבתי
או שהתגעגעתי
כשאני לא סומכת על עצמי לומר את האמת שלי
אחרים לא ידעו
מה האמת שלי