מה קורה לאדם שלא מצליח להתיישר עם נורמות משפחתיות וחברתיות ומוצא את עצמו מוקע, מאבד את המערכת התמיכה ונשאר לבד? המצב הזה מתרחש בהרבה מאוד מקרים של סכסוכים משפחתיים פרטיים, אבל הוא קשור גם בהפרה של נורמות חברתיות כמו חזרה בשאלה, גרושין במשפחה שמרנית, בחירה מינית ועוד.
מה קורה לאנשים שבגלל הבחירה שעשו הועמדו בפני אולטימטום בין קשרי משפחה לבין אורח חיים. זו סוגיה שהולכת ונעשית יותר ויותר רלוונטית מול תהליכים חברתיים של ליברליזציה, התגייסות חרדים לצבא ותקשורת פתוחה שמאפשרות הרשתות החברתיות. לכאורה עולם מאוד עשיר ותומך אבל שלא מבטל לרגע את הצורך במשפחה ואת הגעגועים אליה. למעשה האדם המורחק מבני משפחתו ממשיך לכמוה אליה וחווה רגשות מתחלפים של אהבה וכעס.
לעתים ההרחקה מתרחבת גם לבני המשפחה המורחבת ונוצר מעין חרם על "החוטא". קורה שיש מי שמוכן לתקשר איתו וגם אז מתוך מגמה להחזירו לתלם ולא מתוך אוזן קשבת או הושטת יד אמיתית. כשזה קורה, האמון שחזר לרגע מתנפץ והיאוש מעמיק.
לעתים נוספים למשבר קשיים רגשיים מורכבים של דכאון וחרדה, חלקם תגובתיים למצב וחלקם שורשיים יותר, קשורים בחוויות החיים ובדרך שהביאה להחלטה. אנשים שהם חסרי עורף משפחתי כתוצאה מנטישה בבגרות נמצאים בסיכון רגשי. בניגוד לילדים שננטשו הם אינם מטופלים בדרך כלל ואינם מוכרים ככאלו. הם פשוט נבלעים בתוך החברה, הצבא, החיים. המלצר בבר, החייל הבודד שאין לו לאן לחזור, האישה הצעירה שרואה בכל גבר מושיע והופכת מושא לניצול.
הטיפול אינו קורא למטופל לחזור הביתה, אינו מביע עמדה שיפוטית אלא רק מחזק מתוך הבנה של הכאב. מסייע להפריד בין רגשות, לעתים תומך באדם לחדש תקשורת אם רצונו בכך והוא חושש, ולעתים מסייע לעבד ולהתמודד עם האובדן. והכי חשוב, שובר את מעגל הבדידות והניכור.