טוב העלתי את הסרטון הזה לא ממש כדי להתלהב מהביצועים שלי כזמרת, כי זמרת אני לא :)
והסרטון מוכיח זאת, חחח..
אבל כן אני רוצה לספר קצת רקע על עצמי ולספר לכם על מה עומד מאחורי הסרטון הזה.
עד לפני שנתיים חייתי עם פחד קהל מטורף, ברמה שאין מצב שאני אעלה לשיר מול אנשים סתם בקריוקי,או לדבר מול אנשים אפילו חברים שלי סתם במפגש רגיל כזה של חברים.
אנשים שקרובים יותר או פחות זה לא היה חשוב בכלל, התחושה הקשה ליוותה אותי תמיד.
זה התבטא בלחץ פנימי מטורף, דפיקות לב חזקות, זיעה , וסומק בלחיים ובגוף כשכבר החלטתי כן להגיב או להשתתף בשיחה, שירה וכדומה וליוותה את זה גם תחושה ורצון שהאדמה תבלע אותי.
הרבה פעמים זה פשוט מנע ממני להתבטא מראש, אלא השארתי את הדברים לעצמי, גם אם היו לי דברים חכמים להגיד וגם כשפחות, הכל נשאר אצלי ונקבר עמוק עמוק בפנים.
בנוסף לצאת לבד לאן שהוא, להנות מהטבע, מכוס קפה, כוס בירה סתם לבד בחיים לא יכולתי, זה נראה לי לא הגיוני שאפשר להנות גם לבד, תמיד הייתי צריכה להיות בחברת אנשים, בעשיה כדי להרגיש טוב, להרגיש שייכת למשהו, למישהו, כדי שיהיה לי עם מי לחלוק את הכיף.
כשהייתי לבד הייתי מרגישה ריקנות, בדידות, חוסר תועלת או ערך.
בעבר למדתי נטורופתיה ורפלקסולוגיה ואף פעם לא עסקתי בזה ממש, ולפני שנתיים החלטתי שאני רוצה מאוד לחזור לתחום הטיפולי אבל שחסר לי שיטת טיפול יותר עמוקה שמטפלת בקשר שבין הגוף לנפש, תחום ריגשי נפשי שיעזור לי לטפל בעומק הדברים ולא להישאר ברובד שיטחי וחיצוני.
ואז הגעתי ל " NYE " תחום טיפול ריגשי נפשי עמוק ומאוד חזק, הלכתי לכמה טיפולים בשיטה ואז החלטתי גם ללמוד את הקורס, כי כבר ראיתי שדברים מתחילים לקרות לי בחיים, דברים מתחילים לזוז בחיים ובלב שלי.
תוך כדי הקורס עברתי תהליך מדהים של פתיחות , גילוי והכרות אמיתית עם עצמי, התחלתי להבין את כל הדברים שכל כך שיתקו אותי, התחלתי להבין מה יצר את כל הפחדים שלי, את ה"ביישנות" שלי, את הסגירות שלי, את תחושת הלבד, ולמה הייתי צריכה כל הזמן אנשים מסביבי, אבל הייתי צריכה גם להיות במעיין בועה שתגן עלי, אז היו קוראים לי גם מעופפת לפעמים.
בקיצור התחלתי להבין למה כל זה קורה לי ויותר מזה והרבה יותר חשוב התחלתי להבין ולהרגיש שאפשר אחרת.
ועכשיו אחזור לסרטון וסביר לכם מה היה שם.
זה היה בטיול בתאילנד באוגוסט האחרון, טסתי עם חברה ובאותו ערב רצינו לצאת לבלות, חיפשנו איזה פאב ספציפי וכמה שחיפשנו לא מצאנו, חברה שלי התייאשה ואמרה שהיא רוצה ללכת לישון, היה כבר מאוחר והיינו צריכות לתפוס מעבורת על הבוקר לאי אחר.
אני הרגשתי שלא בא לי לישון, אני פה בתאילנד, באי שיש לנו רק לילה אחד להיות בו והיה בא לי בירה, הכי פשוט.
הגעתי עם חברה שלי לחדר, ובדרך לחדר ראיתי איזה פאב קטן עם להקה שמנגנת ושרה, לא היו בו הרבה אנשים אבל הוא היה נראה ממש נחמד.
בקיצור הגענו לחדר ואז הגעתי להחלטה, אמרתי לחברה שלי תשמעי אני הולכת לשתות בירה בפאב.
היא שאלה אותי, את בטוחה?אמרתי לה כן, זה פה קרוב אל תדאגי הכל בסדר, תלכי לישון.
לקחתי איתי את התיק, לקחתי איתי מחברת ועט והלכתי.
נכנסתי לפאב, היו שם בחור אמריקאי, תאילנדי עם ראסטות, זוג רוסים ועוד חבר שלהם, העובדים התאילנדים הלהקה ואני.
ישבתי הזמנתי בירה ופשוט נהניתי מהמוזיקה, אבל ממש נהניתי, ישבתי האזנתי למוזיקה, שתיתי את הבירה וקצת כתבתי במחברת.
פתאום הסולן של הלהקה שואל את הקהל, יש מישהו שרוצה לעלות לשיר איתנו.
אני הרמתי את הראש מהמחברת והסתכלתי עליו והירהרתי לעצמי לרגע, אולי אעלה לשיר, תוך כדי שאני מהרהרת הוא קלט אותי ואמר לי בואי, את רוצה לשיר איתנו, ואז אמרתי לו כן אבל מה אני אשיר, מזכירה לכם שאני בתאילנד והם שרו באנגלית והאנגלית שלי לא משהו, בקושי אני שרה בעברית אז באנגלית, ואיזה שיר אני מכירה ממש מההתחלה עד הסוף.
אז אמרתי לו את זה והוא אמר לי נו אז מה, תחשבי על שיר ותבואי.
בינתיים האמריקאי עלה לשיר.
כשהשיר הסתיים, הוא שוב פנה אלי ופשוט קמתי ועליתי לבמה, בחרתי את השיר של בוב מארלי שהמילים שלו גם מאוד מדברות אלי, ושמחות ואופטימיות ומשקפות את כל מה שהרגשתי באותו זמן בפאב, היו לו את המילים בחוברת התווים שלו ופשוט התחלנו לשיר.
בנוסף באחד השירים שהם ניגנו לפני כן התאילנדי עם הראסטות הזמין אותי לרקוד וקמתי לרקוד איתו, ואחרי השיר של בוב מארלי עליתי שוב לבמה יחד עם הבחור האמריקאי ושרנו עוד שיר אחר עם הלהקה.
בקיצור זה היה אחד הערבים שהכי נהניתי בהם בטיול שלי.
נהניתי מכל רגע, התרגשתי מעצם זה שאני שם ועושה את כל זה, ועוד לבד, וכל כך נהנית, זה הרגיש לי כל כך משוחרר, מיוחד ושמח.
לרגע אחד אפילו לא הרגשתי בושה, פחד, חרדה, לבד וזה היה כל כך נעים ומרגש.
בעבר בחיים לא הייתי יוצאת לבד גם אם ממש רציתי, פשוט הייתי הולכת לישון גם אם לא הייתי עייפה, בעבר בחיים לא הייתי עולה לשיר על במה ועוד באנגלית ועוד בארץ לא שלי ובשפה שהיא לא שלי.
ובעבר גם אם כן הייתי עושה את כל זה, זה היה מלווה בחרדה מטורפת, ותכלס לא באמת הייתי נהנית.
ואיך כן הצלחתי לעשות את זה וזה זרם כל כך בטבעיות ובקלות ובכיף גדול זה פשוט כי דרך "NYE " נפתחתי להיות יותר עצמי, גיליתי מי אני כעצמי האמיתית שנוכחת ולא תלויה במה אנשים יגידו, או בהתנגדות לאנשים.
פשוט הייתי יותר אני עצמי וביטאתי את עצמי.
וכשאני עצמי בכל מקום , כשאני מחוברת לעצמי וחיה את עצמי בכל מקום אני אף פעם לא לבד ואני לא מרגישה חוסר כי אני מלאה מבפנים וההנאה שלי לא תלויה במי שאיתי או לא איתי אלא במה אני מביאה למקום בו אני נמצאת וכשאני מביאה את עצמי ונותנת לה וזה אומר לי האמיתית יותר מקום ונוכחות אני פשוט חיה אותי בחיים, בכל מקום וזמן בחיים, עם כל אדם, בכל סיטואציה אני חיה וקיימת ללא תלות בדבר.
ממליצה בחום
ונותנת לכם תקווה שכן אפשר לשנות, ואפשר לחיות אחרת: בפשטות, בשלווה, תחושה טובה, במילוי והגשמה, באושר וביטחון עצמי.
ומי שלא מרגיש/ה את הטוב שיש לו בחיים ודווקא מרגיש/ה כמה החיים קשים, מי שמזדהה עם מה שרשמתי ורוצה לשנות ופשוט לחיות טוב יותר מוזמן/ת להתקשר אלי.
כי זה פשוט עולם אחר שאנחנו חיים את עצמנו בחיים ולא שורדים את החיים.
באהבה
אלינור רוחמה לוי מטפלת מוסמכת בשיטת "NYE".
072-2149331