"אכלתי כבר לא טוב אז מזה כבר משנה אם אמשיך ?" מי לא נתקל בתופעה של "אפקט הדומינו" שלפיה: " טוב , כבר הרסתי אז אהרוס יותר כי גם ככה זה לא משנה כבר. ." העיניין הוא שזה מאוד משנה!
כעס על עצמך ותסכול על "הנפילה" הם אלו שמהווים את מקור הבעיה .
ככל שתתעמקי באכזבה והכישלון יותר סביר שהשלכות על המשך היום יהיו גדולות יותר ,לא מקדמות ומתסכלות ביותר.
סוג של עשיית דווקא לעצמך.
התזונה אולי הנושא המרכזי ביותר בכל תהליך ירידה במשקל, חשוב להבין שהספורט כן מזרז את ההליך אבל הוא חייב להתלוות לתזונה מתאימה החדשות ה" רעות " הן שזה לא מגיע ביום אחד , אין כאן פתרון קסם שתקומי יום בהיר אחד לגוף רזה וחטוב בידיוק כמו שתמיד חלמת, זהו תהליך שבראש ובראשונה לוקח זמן והרבה .
דגש שני הוא הניסוי והטעייה תמיד יש אפשריות לשיפור התזונה לדוגמא: החלפתו במרכיבים טבעיים ובריאים לגופך יותר אשר כוללים את כל אבות המזון שהגוף דורש על מנת לסייע לו להתאזן ובכך להוריד במשקל ובאחוזי השומן.
כאמור, זה לא פוף וניגמר והנה מותר לך לאכול כל מה שתחפצי ללא בקרה ושליטה עצמית, אשר תגרום לעלייה של כל מה שהצלחת להשיג .
ההבנה שצריך לשלב בתזונה ובתפריט גם דברים שטעימים וחשובים לך מבחינה פסיכולוגית כמו : גלידה, עוגייה , שוקולד ועוד.. למעשה , מהווים את המפתח להצלחה, לטווח הקצר בהשגת המטרות . לטווח הארוך שמירה עליהן. אם וכאשר נתקלת ב"אפקט הדומינו", תוכלי ליישם את הצעדים הבאים על מנת לשמור עדיין את המושכות ביידייך , קבלת המצב כפי שהוא ממקום רגוע ושליו שבו את מרשה לעצמך להינות ממה שאכלת והתענגת עליו כעת תוך הכרה תודעתית ברורה שאחרי ארוחת אושר זו את חוזרת למסלול שקבעת לעצמך .
בנוסף, הרשי לעצמך להבין שהתווספות הקילוגרמים החדשים שתראי ככל הנראה מחר על המשקל הם למעשה, ברובם עלייה של נוזלים בעיקבות המאכל עתיר הפחממה או המלח.
בזכות החזרה לשגרה קודם כל באוכל ואחריו לספורט הכל יחזור לקדמותו כאילו לא היה !.
תראי את "ארוחת האושר" הזו כגלגל הצלה פסיכולוגי משמעותי שייתן לך פוש גדול בהמשך העשיה הספורטיבית ,התזונתית ובאורח החיים הבריא.
האם אין אנו חיים על מנת להינות מהחיים ? ולפעמים נופלים ... החוכמה היא לדעת לעצור בזמן ולעמוד שוב חזקה ואיתנה על הרגליים !