עמוד הבית > בלוגים של מטפלים > סיכום מרתון ראשון

סיכום מרתון ראשון

מחבר: סטודיו STARTתאריך: 29 יולי 2018
סיכום מרתון ת"א בסימן "לתת תמיד את כל מה שיש לך"

זר לא יבין את מה שאני הולך לכתוב כאן,זה הולך להיות ארוך אבל מרתק ביותר.

5 חודשים של אימונים ,השכמות מוקדמות ,מסכמות ומאות קילמוטרים מסתכמים באירוע אחד שמסתיים בכמה שעות.

ההתרגשות שלי הייתה בשיא, ככל שיתקרב האירוע התרגשתי יותר ויותר, רק לראות את קו הזינוק בכל חזרה מאימון הייתי בעננים.

אפילו על התוכנית ריצה במרוץ עצמו הקדשתי חודש של מחשבה.

יום לפני- תזונה מדויקת עבורי, מנוחה כמה שניתן, דמיון מודרך וכל דבר שיעזור לי להשיג את התוצאה שחלמתי עליה.
יש לוז מדויק שמתחיל ב3:40 עד למרוץ עם רשימה של כמה שאני צריך , חזרתי לרגע להיות הקצין הקרבי לפני מבצע.

עומד על קו הזינוק מתרגש ברמות שיא, דמעות של אושר מתחילות לזלוג.... מחכה בקוצר רוח לזינוק.

3,2,1 ויוצאים לדרך

אי אפשר להסביר מה קרה ב2 קמ הראשונים, אבל ההרגשה הייתה של ריחוף מטורף, הרגליים פשוט נעות מעצמם והקצב מהיר בלי להרגיש בכלל, ידעתי לא לפתוח חזק אז השתדלתי להאט.

ממשיך בקצב של התוכנית עומד על 5:15-5:05 , טוב לי נוח לי מוסיקה כיפית מתנגנת באוזניות, אושר גדול , משתדל לא להסחף לריצה מהירה מידי מההרגשה הטובה.

"תן כבוד למרחק" "תגיע צנוע" " המרתון מתחיל ב30 קמ"

משפטים ששמעתי באימונים ומכרים שהשתדלתי להדוף ולא להקשיב להם, הגעתי רעב עכשיו הזמן לקצור את הפירות ולתת בראש.

אבל למרתון חוקים משלו!

קמ 28 מתחיל להיות קצת קשה, ה4 ראשי מתחיל לרעוד ולהתכווץ... אין בעיה נהיה בקצב איטי יותר ב5 שניות, רצתי טוב מאוד עד כה אז אפשר להוריד הילוך , רץ על 5:17-5:20.

ממשיך את הריצה, עדיין קצת כואב אבל לא משהו שיעכב אותי.

ואז בוווווםםםםםםםםם!!!!

קמ 37
"הקיר" הגיע אלי במלוא הדרו, הירך האחורי מתכווץ ברמה שלא יכלתי להמשיך לרוץ, ניסיתי להמשיך אבל הוא פשוט נעל אותי

מה עושים? אין סיכוי שאני מפסיק עכשיו וממשיך ללכת עד הסוף...שניות של מחשבות וחששות, מנסה לשחרר נותן קצת מכות וכלום.

מישהו פתאום עוצר תופס אותי, מרגיע אותי אומר לי להמשיך ללכת דק ולשחרר את הרגל ,אחרי דקה שתיים, השריר משתחרר קצת ואני ממשיך לרוץ.
איש יקר לא יודע מי אתה אבל המון תודה.

ממשיך בקצב איטי יותר , אני על 5:40-6 , להתראות לתוצאה שחלמתי עליה במשך כמה שבועות אבל אם אני רוצה לסיים, אני חייב לרוץ לאט יותר.

לאורך כל הדרך רואה עוד הרבה אנשים עוצרים, הולכים נתפסים חלק מרימים ידיים חלק ממשיכים.

החל מהקמ ה37 אני בתחום שלא הכרתי עדיין, המסכמת האחרונה הייתה עד 36.

הכל כואב ברמות, אבל אני נושך שפתיים ונותן את כל מה שיש לי לתת בלי להתקע עוד פעם.

מגיע ל-40 , השעון מראה שאני בכלל על 41, לא יודע איך התווסף עוד קמ .

ממשיך וממשיך, כבר שום דבר לא נוח, חם בטירוף, הג'לים כבר מגעילים, אני רווי במיים ואפילו את המוסיקה אני כבר לא אוהב.

ממשיך ונותן שאגה לרוץ קצת יותר מהר מנסה להגיע לקצב 5:20, רואה את הסיום מרחוק עוד קמ וזהו, השעון בשלו, אני כבר על 42.5 .

יאללה עוד קמ, מגיע לשטיח האדום מאיץ ,מרים ידיים בv לתמונת נצחון.

זהו זה מאחורינו , מסיים בתוצאה של 3:53 .

אומנם לא הגעתי לתוצאה שרציתי אבל אני יכול להגיד בלב שלם שנתתי את כל מה שיש והיה לי, רצתי מהלב והנשמה ולכן אני מאוד מסופק ונשאר לי עוד טעם של עוד😎.